מהו התקן לבנייה ירוקה (ת”י 5281) ומה הקשר בין התקן הזה לבין בניין “ירוק”?
התקן הישראלי לבנייה ירוקה (ת”י 5281) מרכז תחתו מספר רב של תקנים ישראלים ובין-לאומיים שביחד מגדירים כיצד לתכנן ולבנות בניינים שמעודדים חסכון בחשמל ומים, אשר בנויים ככה שהם בריאים גם למשתמש וגם לסביבה, ומעודדים פיתוח בר-קיימא. על מנת לעמוד בתקן, על הבניין לצבור ניקוד מספיק במספר מאפיינים.
חשוב להבין שרוב המאפיינים, חוץ מכאלה המוגדרים כתנאי-סף, או כאלה שנדרשים ע”י הרשות המקומית כחלק מהתנאים להיתר הבנייה (ולכן היזם ממילא מחויב לעמוד בהם) ניתנים להמרה ביניהם. לכן יש יותר מדרך אחת באמצעותה ניתן להגיע לסך הניקוד הכולל שהתקן דורש. בדיוק בשל כך חשוב לקבוע אסטרטגיה נכונה וריאלית והחליט באילו מאפיינים נרצה להתמקד כבר בשלב התכנון וכך להימנע מעיכובים מיותרים גם בשלב ההיתר וגם בשלב קבלת טופס 4 והאכלוס.
השאלה של עד כמה בניין מסוים “ירוק” היא שאלה מורכבת, כי לאנשים שונים המושג “ירוק” אומר דברים שונים. לכן התקן של בנייה ירוקה (ת”י 5281) מנסה לעשות סדר ולאפשר כימות של פרמטרים שונים כך שניתן להגדיר ולמדוד את ההשפעה של כל אחד מאתם פרמטרים על כמה הבניין “ירוק”.
יתרונותיו של התקן הם רבים:
- ברובד הבסיסי ביותר של התקן (כוכב אחד, 55 נק) התקן לא באמת מחדש או משנה שום דבר, אלה בעצם משמש כמטריה שמאגדת המון תקנות וחוקים שהיו קיימים ממילא, אבל שאף פעם לא נבדקו כחלק מהליך הוצאת טופס 4. לכן רוב אנשי המקצוע והיועצים השונים שנתקלים בדרישות התקן מבינים מיד על מה מדובר, ומה עומד מאחורי הדרישה.
- את האישורים לעמידה בתקן של הבנייה הירוקה מנפיקה מעבדה מאושרת ולא היועץ עצמו. כחלק מתהליך הבקרה, המעבדה מבקרת גם את התכנון וגם את הביצוע של המבנה.
- כדי להתקדם בתהליך הרישוי היזם צריך להציג את האישורים של המעבדה. ברגע שיש גורם חיצוני המתנה את תהליך הרישוי של הפרויקט, לכל השחקנים אין ברירה אלא לעמוד בדרישות, וזה אחד הדברים שהופכים את הבניין באמת לירוק…
- התקן מגדיר שני סיורים שהמעבדה חייבת לבצע, אחד בסיום השלד ואחד בגמר. סיורים אלה נועדו לוודא שהביצוע תואם לתכנון, תהליך הבקרה של המעבדה באתר בשלב השלד הוא אחד החזקות של התקן.
- התקן מחולק למספר נושאים, שלכל אחד משקל שונה, בהתאם להשפעה הסביבתית שלו:
- 40% מוקדש להתייעלות אנרגטית וחסכון בחשמל
- 15% מוקדש לחסכון במים
- 15% מוקדש לבריאות ורווחה של משתמשי הבניין
- 30% הנותרים מעודדים סביבה בת-קיימא
- התקן מייצר שפה משותפת, וקבע אמות מידה מוסכמות למדידה של מבנים ירוקים, לספק תיוג סביבתי אמין, ולאפשר למבנים לקבל הכרה עבור יתרונותיהם הסביבתיים. התקן מאגד בתוכו מספר רב של תקנים ישראלים, ומבוסס בחלקו על תקנים בין-לאומיים שונים (LEED, BREAM ועוד) אבל מותאם לתרבות, אקלים, חקיקה ואיכות הבנייה המקומית.
- התקן מנוסח ע”י אגף התקינה במכון התקנים שבו חברים משלל דיסציפלינות שונות (אדריכלים, מהנדסים, תעשיינים, מדעני סביבה, אנשי תקינה, אקדמיה, רשויות מקומיות וממשל) והוא מתעדכן כל מספר שנים. התקן שבתוקף כרגע הוא משנת 2016.
- המון נושאים שכביכול לא קשורים ישירות לתקן לבנייה ירוקה נכנסו לתוך התקן (כי יש תחומים שאף אגף בעירייה, או גוף ממשלתי אחר בודק) ולכן חשיבתו, וכך גם טווח הנושאים שבהם הוא מטפל שרק גדל עם הזמן.
- לתקן יש השפעה משמעותית על יצרנים של מוצרי הבנייה והמערכות השונות. בגלל שהתקן הפך לחובה חוקית, כל היצרנים יישרו קו והיום כמעט כל המוצרים שנמכרים ומותקנים עומדים בתקן (יעילות אנרגטיות, חסכון במים, בלי חומרים מסרטנים…). הרבה יצרנים כבר לא רואים בתקן נטל, אלא רואים בה הזדמנות עסקית, וגורם שמבדל אותם מתחרות.
- התקן לא מושלם, אבל בנוי בהחלט נכון ועם הרבה מחשבה מאחורי הדברים, העובדה שהתקן מתעדכן כל כמה שנים נותנת אפשרות לבצע תיקונים, לעדכן ולעלות את הרף מעדכון לעדכון.
כל מי שנושא הבנייה הירוקה חשוב לו, צריך לאמץ את התקן (ת”י 5281) לליבו. עבודה לפי התקן היא הדרך הנכונה ביותר לעודד פיתוח בר-קיימא שמיטיב איתנו ועם הסביבה שלנו.
מהם הנושאים שהתקן לבנייה ירוקה מטפל בהם והאם יש משקל שווה לכל סעיף?
התקן בנוי ממספר פרקים שונים ולכל אחד מהפרקים דגשים חשובים גם בהיבט של חיסכון בעלויות, וגם בהיבט של שמירה על בריאות המשתמשים והסביבה:
- אנרגיה (40% מסך הניקוד), הדגש כאן הוא על התייעלות וחסכון בהוצאות החשמל וזהו ללא ספק הפרק החשוב ביותר בתקן. פרק זה מחולק לשני חלקים (שווים בחשיבותם):
- ביצועים של הבניין עצמו ללא קשר למערכות הקיימות בתוכו: חלק זה כולל ניתוח ביו-אקלימי הכולל הצללות, דו”ח תרמי לפי ת”י 1045 הכולל בידוד נכון של מעטפת הבניין ודרישות לזיגוג, דוח מדבקה של דירוג אנרגטי לפי ת”י 5282 (בדיוק כמו שעושים למכוניות, מזגנים ובעצם כל מוצר אחר) כאשר התנאי גם להיתר בנייה וגם לטופס 4 הוא לפחות דירוג C בכל דירה או מבנה.
- ביצועים של מערכות הבניין: חלק זה כולל ביצועים אנרגטיים של גופי תאורה, וכיבוי אוטומטי ע”י חיישנים, דגש על דירוג אנרגטי גבוה של המערכות השונות בבניין כגון: מזגנן, מעלית, משאבות, ומערכות אחרות.
- מים (15% מסך הניקוד), הדגש כאן הוא על חסכון בהוצאות המים (שפירים והשקיה) וניהול נכון של מי נגר, ניתן לצבור נקודות ע”י: התקנה של מקלחונים, ברזים והאסלות בספיקה שתואמת לתקן, התקנה של בקר השקיה (ייעודים לגינה), מערכת ניתור דליפות ואמצעי להפחתת אבנית, תכנון גינה שמעודדת חסכון במים, והחדרה או השהייה של מי נגר (גשם שיורד על המגרש) כדי למנוע שיטפונות.
- בריאות ורווחה (15% מסך הניקוד), הדגש כאן הוא בנייה בחומרים, ועמידה בתקנים כדי לשמור על הבריאות והרווחה של משתמשי הבניין, ניתן לצבור נקודות ע”י: עמידה בתקנים של איכות אוויר ותאורה נכונה, הגבלה על חומרים נדיפים (VOC) בחומרי הגמר בפנים הבניין, הגבלה על פליטה רדיואקטיבית (ת”י 5098) בבטון ובבלוקים, עמידה בתקן למניעה קרינה בלתי מייננת (איסור אנטנת סלולריות, מרחקים נכונים ומיגון ממקורות חשמל…), עמידה בתקנים אקוסטיים (בידוד רעש הנובע מערכות הבניין, ובידוד רעשים בין חלל אחד לחלל אחר).
- קרקע (10% מסך הניקוד), הדגש כאן הוא על בנייה שמשתלבת, ומתחשבת בסביבה. ניתן לצבור נקודות ע”י: עירוב שימושים, שימור העצים ואקולוגיית הסביבה (בתוך המגרש), הפחתה של זיהום האור (בתאורת החוץ בלילה), תכנון חדד או חלל משותף לדיירים (חדר עגלות למשל), והפחתת תופעת אי החום העירוני (ע”י שימוש נכון בצמחייה ועצים, ובחירת חומר גלם מתאים לגגות).
- חומרים (10% מסך הניקוד), הדגש כאן הוא על שימוש בחומרים אשר אינם מסרטנים ואשר תורמים לסביבה ברת-קיימא, ניתן לצבור נקודות ע”י: שימוש בחומרים בעלי תו תקן ירוק, חומרים המיוצרים בישראל (כדי להימנע משינוע מחו”ל), חומרי בנייה ממוחזרים, וחיפויים של החזיתות והריצוף שהם לא מאבן טבעית.
- פסולת, תחבורה וניהול אתר הבנייה (10% מסך הניקוד), הדגש גם כאן הוא על תרומה של הבניין לכל אורך החיים שלו לסביבה ברת-קיימא, ניתן לצבור נקודות ע”י:
- פסולת: תכנון חדר אשפה המכיל כמה זרמים (יבש, רטוב, נייר, קרטון…) ומעודד מחזור, התקנת מנצחת (שוט) אשפה. וכל זה כדי לצמצם את כמות האשפה המסולקת ומוטמנת.
- תחבורה: קרבה לתחבורה ציבורית, עמדות טעינה לרכב חשמלי, מתקני חנייה לאופניים, ושבילים בטוחים ונגישים לדיירי הבניין כאשר הם יוצאים לרחוב.
- ניהול אתר בנייה: הטמנה של פסולת הבניין והפסולת האפר באתר מורשה בלבד, ניהול סביבתי של אתר הבנייה (במהלך הבנייה), בדיקה של מערכות הבניין לפני המסירה לדיירים.
האם התקן של בנייה ירוקה מעגן בחוק, והאם כל מבנה שנבנה בארץ חייב לעמוד בתקן זה?
התקן של הבנייה הירוקה (ת”י 5281) הפך לתקן מחייב מספטמבר 2023 אשר כתוב במפורשות בתקנות תכנון והבנייה (תקנות התכנון והבנייה 2020 – בנייה ירוקה). מה שאומר שהיום כל מבנה (חוץ מבתים פרטיים ומבני תעשייה) מחויב לעמוד בתקן זה כחלק מתהליך הרישוי של המבנה.
בעבר עמידה בתקן של בנייה ירוקה הייתה דרישה מנהלתית (ולא כמו היום שמדובר על דרישה שמעוגנת בתקנות של חוק התכנון והבנייה) של הערים החברות ב פורום ה 15 ורשויות נוספות, אשר התחילו לאמץ לחיקן את התקן, בהדרגה למבנים מסוימים. זה לא פלא שעד שנת 2022 פחות מ 10% מהמבנים שנבנו במדינת ישראל עמדו בתקן של הבנייה הירוקה. כי הרי עד 2023 הבנייה הירוקה הייתה מנת חלקם של ערים עשירות בלבד, שהאמינו בבשורה שהתקן מביא וגם יכלו לדרוש זאת מהיזמים
מאז שהתקן הפך לדבר מחייב, כל מבנה, בכל חלק בארץ מחויב לעמוד בדרישות אלו וזה גם מופיע בתיק המידע שהיזם מקבל ממחלקת הרישוי של הרשות המקומית. היום הדרישה לבנייה ירוקה מיושמת מאילת עד קריית שמונה והיא כוללת: מבני מגורים (6 יחידות ומעלה), משרדים ומסחר, בתי ספר וגנים (מעל 1,000 מ”ר), מבני ציבור, מלונות, מרפאות… בעצם כל מבנה.
